.png)
הוריה של שיר (שם בדוי) בת ה- 7 בקשו לצרפה לקבוצה למיומנויות חברתיות, הם סיפרו כי היא מתקשה להשתלב חברתית בעיקר בשל ביישנותה וכפי שאביה הוסיף ואמר בעצב "מסתבר שילד שמתבייש...מתייבש!".
כמו בכל קבוצה השלב ההתחלתי סבב בעיקר סביב גיבוש, יצירת לכידות ואווירה של אמון ופתיחות, לשם כך נפתחה הקבוצה בסבב רגשות בו כל ילד סיפר איך הוא מרגיש היום.
בשלושת המפגשים הראשונים שיר נמנעה מלדבר וביקשה לדלג עליה כשהגיע תורה, במשחקים היא הייתה זו שתמיד מוותרת לאחרים וכשהיה צריך להחליט באיזה משחק משחקים תמיד אמרה בלחש "לא משנה לי..."
במפגש הרביעי של הקבוצה כששעון הרגשות הגיע לידיה של שיר היא לרגע התלבטה ואז אמרה בשקט: "היום אני מרגישה גם עצב וגם שמחה...", כשנשאלה אם היא רוצה להרחיב ענתה שלא, חברי הקבוצה והמנחה כיבדו את רצונה.
נראה היה כי מתן כבוד לגבולות של שיר, חוסר השיפוט והתמיכה ההדדית של חברי הקבוצה נתנו את אותותיהם ובמפגש השישי שיר שיתפה בהרחבה לגבי רגשותיה וסיפרה כי בשל ביישנותה היא מתקשה להכיר חברות חדשות בכיתתה.
באחד המפגשים התבקשו חברי הקבוצה להביא חפץ היקר לליבם ולגביו הם רוצים לשתף את יתר חברי הקבוצה. שיר הביאה שרשרת וסיפרה שבכל פעם שהיא מרגישה שאין לה מספיק אומץ או שהיא חשה בודדה היא עונדת את השרשרת אשר נותנת לה לדבריה כוחות להתמודד עם מצבים קשים אלו.
סיפורה של שיר גרם לשאר חברי הקבוצה להתעניין בה ולשתף במצבים חברתיים בהם הרגישו גם בודדים, חלשים או לא מובנים.
כך ממפגש למפגש שיר נפתחה יותר ויותר, היא חשפה את עולמה הפנימי והחברתי וחבריי הקבוצה שיתפו בחוויות ותחושות דומות.
שיר הפכה להיות חברה מאוד משמעותית בקבוצה, היא שיפרה את יכולתה לחשיפה עצמית, דימויה ובטחונה העצמי בקבוצה ובכיתה עלו אט אט, היא החלה ליזום מפגשים חברתיים עם בנות כיתתה והוריה דיווחו על שיפור משמעותי בחיי החברה שלה.
לקריאת 13 טיפים להורים לילד ביישן לחצו כאן